Segment 1
(יא) שמעתי שפעם אחת היה איש אחד מאנשי שלומנו קובל לפניו מאד על חסרון פרנסתו. אמר לו רבנו זכרונו לברכה איני יודע איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה, הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר, וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב. כי בכל אחד מכם בלבו מדבר שממה מאין יושב, ואין שם מדור לשכינה ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם. כמה יגיעות צריכין לזה עד שמסתתין אותו ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה. כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני ליגע את עצמי עם כל אחד מכם לעשות עמו איזה תקון. ואתם מבלבלין אותי בהבלים כאלה.
שמעתי שהעבודה שלו וקדשתו הנוראה והיראה שהיתה על פניו בליל שבת קדש, ובפרט בימי נעוריו היה עד בלי שעור וערך כלל. ופעם אחת נטל את ידיו וברך ברכת המוציא בסעדת ליל שבת קדש וגם כל המסבין על שלחנו ברכו ברכת המוציא ואכלו את פתם. ותכף אחר שאכל פרוסת המוציא עלה במחשבתו למקום שעלה והתדבק בו יתברך בדבקות גדול וביראה נוראה. וישב בשתיקה ובעינים פקוחות ובדבקות עצום ונפלא כל הלילה, ולא הושיטו שום מאכל על השלחן כי נבהלו מפניו מאד, והיו מתיראין לבלבל אותו. ובתוך כך האיר השחר ותנץ החמה וברכו ברכת המזון ונפטרו מעל השלחן.
ופעם אחת בימי נעוריו בא אליו אחיו הרב רבי יחיאל זכרונו לברכה על שבת, וראה את ההנהגה שלו בליל שבת והוטב בעיניו, ובסעדת שחרית היו מספרין העולם לפניו זכרונו לברכה איזה שיחות חלין ולא הוטב הדבר בעיני הרב רבי יחיאל. ובמוצאי שבת נכנס לחדרו של רבנו זכרונו לברכה ודבר עמו מזה. ואמר לו רבנו זכרונו לברכה האתה זוכר כל הספורים שהיו על השלחן בשחרית, ולא היה זוכר את כלם. ואמר לו רבינו ז"ל אני זוכר את כלם. והלך ונעל את הדלת של חדרו והתחיל לסדר לפניו כל הספורים, ולהסביר לו קצת מה היו ענינם, ודבר עמו עד איזה שעות על היום והחלונות היו סתומים. ואחר כך הביט על המראה שעות וראה שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית מכבר והפסיק הדבור. והלך הרב רבי יחיאל ממנו בבכיה גדולה ובגעגועים גדולים ובהתעוררות נפלא, עד שעברו כמה ימים שלא היה יכול לאכל ולא לישן וכו' רק ישב בבכיות גדולות מחמת גדל התשוקה והגעגועים והתעוררות נפלא שנתעורר אז מדברי רבנו זכרונו לברכה. ומאז נתקרב אל רבנו זכרונו לברכה בהתקרבות אמתי עצום ונפלא מאד:
גדלת נוראות השגתו
גם מענין זה מבאר כבר הרבה בהשיחות שנדפסו. ובכאן לא הובא רק מה שלא נדפס עדין:
(11.) I heard that once one of our people came before him complaining greatly about the deficiency of his livelihood. Rabbainu o.b.m. said to him: "I do not know how you have the heart to confuse me with the vanities of this world! Am I not like one who walks day and night in the wilderness, tunneling and seeking to make settlement from a wilderness — for in the heart of each of you there is a desolate wilderness with no inhabitant, and there is no dwelling-place there for the Divine Presence. And I am tunneling and seeking at every time to make some rectification and place in your hearts to be a dwelling-place for the Divine Presence! Have you any idea how much exertion is needed to make beautiful and fitting utensils from a thick coarse-grained oak tree, called an oak? How much exertion is needed for this — until one hews it..."